חינוך בשעת חירום

בשבועיים האחרונים נערך משרד החינוך לתרגיל ללמידה מקוונת בשעת חירום. כשפתחתי את המייל שקיבלתי בנושא מיד תהיתי האם תרגיל מעין זה נערך גם במדינות אחרות בעולם והאם חוזר מעין זה יתקבל גם אצל עמיתותיי בשוויץ, כמשל, בכזו שלוות נפש.
בדקתי האם קיימים מאמרים בנושא למידה בשעת חירום בשפה האנגלית ומצאתי כי מצבי החירום אליהם מתייחסים בעולם הם בעיקר במקומות מוכי אסונות טבע . ברובם של המקומות הללו תחום שילוב התקשוב בלמידה היומיומית השוטפת אינו מפותח כלל בלשון המעטה ומיותר לציין כי בשעת חירום, כאשר מאבדים רבים את בתיהם, אינו אפשרי בכלל. נושא החינוך בשעת חירום מעסיק גם את הארגונים ההומניטאריים המנסים לכלול גם את הסיוע בתחום החינוך כחלק מהסיוע ההומניטארי, יחד עם סיוע במתן מזון, מחסה, תברואה ושירותי בריאות. מתוך אמונה כי במצבי חירום, חינוך איכותי מספק הגנה פיזית, פסיכולוגית וקוגניטיבית, ובהנחה כי חינוך מפחית את ההשפעה הפסיכולוגית של אסונות על ידי מתן תחושה של נורמליות, יציבות, מבנה ותקווה לעתיד. באף מקום לא קראתי על סיוע הכולל למידה מקוונת אלא רק על חיזוק מערך ההוראה האנושי והלמידה פנים מול פנים.ואני תוהה, האם במצבי חירום כל-כך קיצוניים יש מקום ללמידה המקוונת? האם היא אפשרית בכלל? שאלה נוספת נוגעת למערך ההיערכות שלנו בישראל- האם אנו ערוכים ללמידה בשעת חירום הנובע מאסונות טבע, רחמנא ליצנן?

המציאות העגומה בישראל מכוונת בעיקר למצבי חירום בטחוניים, מצבים בהם נמנע מתלמידים רבים להגיע לבתי הספר למשך זמן ארוך בשל סיכון ממשי לחייהם. לצערינו, במהלך השנים האחרונות נאלצנו להפעיל למידה מקוונת בשל מצבי חירום אמיתיים (לדוגמה במבצע "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן"). הביקורת העיקרית שלי על מערך ההיערכות וההפעלה של ה"למידה מרחוק בחירום", שהיא מכוונת בעיקר לשמור על מסגרת לימודית ופחות נותנת מענה חברתי הולם לצרכים המתעוררים במצב חירום, בו התלמיד מנותק מהמעגל החברתי המוכר ומבית הספר, שרוי במתח כבד, במועקות ופחדים.
כיצד ניתן בכל זאת לתת מענה לצרכים החברתיים ריגשיים שיש לתלמידים בשעת חירום?
על כך בפוסט הבא.

למידה מקוונת לאחר אסון טבע- אפשרית?




http://www.ineesite.org/en/education-in-emergencies