מדיניות תקשוב בעולם

בפוסט הקודם תיארתי את תהליך מציאת המידע למשימה שניתנה לנו בקורס: "היבטים בינלאומיים של התקשוב" בהנחייתה של דר' חגית מישר-טל. מן הראוי, כך אני סבורה, להקדיש פוסט זה לבחינת הממצאים שעלו ממטלה מעניינת זו.

בעיון בתקצירי תוכניות התקשוב בעולם, כפי שהוצגו  במפה השיתופית ניתן לזהות דגמים שונים של מדיניות תקשוב, אך לא רבים. ההבדלים המהותיים הם בין מדינות מפותחות לבין מדינות מתפתחות ובאים לידי ביטוי בהגדרת יעדי תכנית התקשוב במדינה. כל המדינות כמעט חרטו על דגלן לקדם יעדים לאומיים באמצעות התקשוב בתחום הכלכלי, החברתי והחינוכי. השינויים הם בניסוח המטרות תחת כל תחום. בתחום החברתי, ממשלת טנזניה, למשל, מנסה להביא צמצום העוני ע"י חינוך מבוסס תקשוב שיגרום למינוף האדם והשגת חיים טובים יותר, באריתריאה השאיפה היא כי מדיניות התקשוב  תסייע למלחמה מסיבית בנגיף האיידס ולירידה בתמותה של ילדים. ואילו בסקוטלנד חלק מהחזון החברתי הוא לקיים חברה שבה האזרחים נוטלים חלק ומעורבים בפעילות הלאום. כל המדינות המתמקדות ביעדים חברתיים שואפות כי לכל אזרחי המדינה בלי הבדל של גיל, צבע ומין תהייה גישה למידע ולתקשורת טכנולוגית.

בתכנית התקשוב של מצרים מצאנו את הייחודיות הרבה ביותר, תכנית זו היא היחידה מבין התכניות שנותחו המתבססת על מצב פוליטי גרידא. התוכנית מדגישה את מטרות מהפכת ה 25 לינואר: חירות, דמוקרטיה חברתית וצדק, בתמיכת שוק פתוח ותחרותי ופחות את העניין הפדגוגי- חינוכי.

המסקנות אותן ניתן להסיק מעיון בתכניות השונות הן כדלקמן:

-         משרדי חינוך וממשלות במדינות שונות רואים בתקשוב יעד לאומי משמעותי ונערכים באופן מערכתי להעמיק את השימוש באינטרנט ובמערכות למידה מתוקשבות.

-         בכל התוכניות הושם דגש על רכישת מיומנויות שרלוונטיות לתפקוד מיטבי במאה ה-21.

-         בכל המדינות יש התייחסות להקמת תשתיות ותחזוקה שוטפת של תקשוב מתוך הבנה כי רק כך ימומש החזון הלאומי הטכנולוגי.

-         אופי המטרות הכלכליות, החברתיות או הפוליטיות המנוסחות במסמך מדיניות התקשוב מותאמות בחלקן ורלוונטיות למצב הייחודי השורר במדינות בתחומים הללו.

       מתרגיל זה עולה כי רב המדינות, אם לא כולן, רואות את התקשוב כיעד משמעותי ומשקיעות בו משאבים וחשיבה רבה. לכן תמוהה בעיני החלטתו של  שר החינוך להקפיא את התכנית, תכנית התקשוב של אירלנד, אותה חקרנו, הוסיפה לאחרונה נספח שלם העוסק בכלים ובמיומנויות שיסייעו לשילוב בוגרי מערכת החינוך בשוק העבודה ואילו אצלנו בישראל קורה ההיפך, או כפי שהטיבה פרופ' גילה קורץ להתריע: " בעצירת התכנית חוטא משרד החינוך לתפקידו להכין את ילדינו לקראת הצפוי להם בשוק העבודה העתידי".