במסגרת תפקידי כמדריכת כישורי שפה נכחתי
היום ביום השתלמות והייתה לי עדנה.
את היום פתח המשורר משה אוחיון, משה הוא משורר
מוכשר, מפעיל סדנאות כתיבה ושותף פעיל בקידום השירה בישראל.
כבר זמן רב רווחת הטענה כי מקומה של השירה
עומעם עם השנים. בעידן כל כך חומרני של שיווק, מיתוג, ניהול מוצרים וקידום מכירות,
קריאת שירה נתפסת בעיני רבים כמשימה משמימה ונטולת מעוף, עוד פעולה בלתי פרקטית
בעליל.
הסדנה עסקה בנושא השירה והמשוררים. משה
הציג בפנינו היגדים שונים שנאמרו ע"י "חסידי שירה", חוקרים
ומשוררים. אחד ההיגדים שאותי עניין במיוחד כלל את דבריו של טוביה ריבנר:
"אף שהשירה לא הייתה נחלת הרבים היא
הייתה לב ליבה של הספרות. היום היא איננה עוד. היא תמציתית מדי בשביל האדם המפוזר
של ימינו. כנראה שהיא דורשת ריכוז נפשי ורוחני רב מידי. לשונה אובדת בפטפטת הכללית
שמעולם לא הייתה גדולה כמו בימי תקשורת ההמונים"
אינני יכולה שלא להסכים למושג "פטפטת
כללית", בעידן הטוקבקים, המסרונים וכן... גם הבלוגים, דומה כי גיבובי המילים
מאיימים להטביע אותנו, התחושה היא שכולם רוצים ש"ישמעו" אותם וככל
שיכתבו עוד ועוד יזכו לאחיזה חזקה יותר בעולם האינטרנטי החמקמק.
לא נותר לי אלא להתגעגע למעט שקט, לא לשקט
של מילים דבורות אלא לשקט מקילומטרים רבים של מילים כתובות.
כמה
נחמד היה אם יכולנו לזקק את רעיונותינו וחוויותינו ולהביעם ללא הרבה מילים. כמה
נחמד היה אם היו יכולים להבין את דברינו המתומצתים.
חוקר-הספרות דונלד סטאופר טען כי "שירה
אינה פחות מדויקת ממתמטיקה או פיזיקה. שירה היא הדרך הכי מדויקת לתיאור עולמם
וחוויותיהם של בני האדם. שירה היא המדע המדויק של הרגש".
בתום הסדנה לאחר שדנו ונברנו בהגיגים של
השירה והמשוררים נתבקשנו לכתוב משהו משלנו. משלנו- ללא עזרה של מנוע חיפוש, טלפון
חכם או כהנה, אלא עזרה מטכנולוגיה פשוטה- עפרון ודף.
על השירה והמשוררים/ אילנית שוורץ
משוררים שכותבים על עצמם כמשוררים נראים
לי תמיד כ"עפים על עצמם":
"עיסוק למתי מעט",
"לא נחלת הרבים",
"מחוננים",
"אמנים גדולים",
עכשיו זה ברור-
"כשהאדמה מתרחקת כל הזמן והשמים אינם
קרבים לעולם" איך לא תעוף?
כשעומעמו צלילי הגיטרה האחרונים של משה
שבנו חיש אל המרחב הוירטואלי לקרוא עוד המון מילים חדשות-ישנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה