תלמידיי יודעים כי לעיתים, כחלק ממשוב מסכם על שיעור, הם יצטרכו להשיב על השאלה: "מה למדתי על עצמי"?
זוהי דרך נהדרת לגרום לתלמידים להיות מודעים לעצמם כלומדים ולהבין טוב יותר מה מסייע להם להבין את הנלמד, ולי כמורה להכיר את האופן היעיל ביותר להגיע אליהם ולהפוך את הלמידה למשמעותית.
אז מה אני למדתי עד כה מתהליך הכתיבה בבלוג?
* כאשר אני כותבת על דברים שלמדתי אני מבינה אותם טוב יותר.
* יש ביכולתי ליצור מפיסות קטנות של רעיונות רעיון אחד מגובש
* העובדה שעל כל הנושאים הלימודיים עליהם ניתן לכתוב בבלוג כבר כתבו אינספור פוסטים אחרים מעיבה על הרצון שלי להיות יצירתית וייחודית.
* אם אני ממש משתדלת אני יכולה למצוא דרכים לומר את אותם הדברים שכולם אומרים בדרך יצירתית וייחודית.
* כתיבת פוסט בדרך יצירתית וייחודית גוזלת זמן רב שאינו בנמצא בשל הדרישה לכתוב פוסט מידי שבוע.
* החיוב בכתיבת רשומה מידי שבוע מלחיצה ומנטרלת אצלי מעט את חדוות הכתיבה, כתיבה מידי שבועיים הייתה משמרת אותה.
* כאשר מלמדים אותי כיצד ללמוד, כפי שנעשה ברוב הקורסים במהלך סימסטר זה, אני יוצאת נשכרת ו"מלומדת" יותר.
* הידיעה כי במהלך הלימודים דעתי על הנלמד, על המלמדים ועל אופן הלמידה חשובה בעיני "קברניטי" המסלול גורמת לי להרגיש משמעותית.
* כאשר אני מצליחה ליישם בעבודתי כמורה ומדריכה את שלמדתי אני מאוד שמחה על החלטתי ללמוד במסלול תקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמיים.
* רגישותי לשפה העברית גורמת לי להתרעם כאשר קוראים כולם למסלול: "תִּקְשׁוּב וְלְמִידָה", נא להפנים- יש לומר: "תִּקְשׁוּב וּלְמִידָה".
סמסטר חדש אוטוטו בפתח- שתהיה לכולנו המשך למידה פורייה ומעניינת.
במסגרת הקורס: "הערכת טכנולוגיית ידע" בהנחייתה של דר' ליאת אייל, נתבקשנו להעלות בעיה פדגוגית המטרידה אותנו בעבודתנו ולהגדירה כשאלת מחקר שתהווה בסיס למחקר פעולה.
כמדריכות בתחומי התקשוב והחינוך הלשוני יוצא לנו(לעמיתתי רויטל חדד ולי)
לא אחת לבדוק יחידות הוראה ולצפות בשיעורים בעיקר מתחומי הלשון והספרות. למרות
המקום המשמעותי שקיבל התקשוב במהלך השיעורים עדיין ניתן לראות כי רוב רובו של
שיעור השפה מוקדש לדיבור (הרצאה והסבר של המורה) לקריאה ולכתיבה, כלומר, לביטויי
האינטליגנציה הלשונית בלבד.
יתרה מכך, מקצוע הספרות משתייך למקצועות בהם דרך
ההוראה והמשימות הנדרשות מהתלמידים מביאים לידי ביטוי בעיקר את האינטליגנציה
הלשונית תוך התעלמות משימוש בכשרים אחרים. שירים הם חלק מעולם השיח הספרותי. השירה היא דרך מיוחדת להצגת נושאים
ושימוש מיוחד במילים.השירה מאמנת את הקורא "לשחק במשמעויות", להשוות בין
דברים, לדמות, לראות תופעות באופן אחר, וכך העיסוק בשירה בבית הספר עוזר להרחבת
עולמם של הילדים (ברוך, 1985). למרות שהעיסוק בסוגה הזאת חשוב מאוד אנו נתקלות
בקושי שיש למורים להורות שירה ולתלונותיהם כי לתלמידים קשה להבין את השפה הציורית
בשיר.
תיאוריית ה"אינטליגנציות
המרובות", לפיה ישנם סוגים שונים ונפרדים של יכולות אנושיות, אותן מכנה גרדנר
"אינטליגנציות", עומדת בסתירה לראייה הקונבנציונלית את האינטליגנציה
כיכולת גלובלית אחת שבאה לידי ביטוי באמצעות הכשרים הלשוניים והמתמטיים-לוגיים
בלבד (ארמסטרונג, 1996)
ראייה קונבנציונלית זו היא עדיין מנת חלקם
של מורים רבים. ביחידות הוראה מתוקשבות ברשת ניתן עדיין לראות כי מורים בודקים את
ביצועי ההבנה של תלמידיהם בעיקר ע"פ יכולתם להביע אותם באופן מילולי.
אין ספק
שיש בתיאוריית האינטליגנציות המרובות, כפי שיתואר להלן, כדי לעורר את מודל הלמידה
המסורתי והמשעמם, זאת משום שהיא מציעה למורים להרחיב את מגוון הטכניקות, הכלים
החינוכיים והאסטרטגיות של המורים מעבר לאלה הלשוניים והלוגיים.
אך האם
ניתן לעשות זאת באמצעות יחידת הוראה מקוונת?
בהצעה למחקר
פעולה זה ברצוננו לבדוק כיצד ניתןלהשתמש
בכלים מתוקשבים כדי לקדם תהליכי הוראה-למידה הממוקדים בפרט ונותנים מענה לשונות
התלמידים.
שאלת
המחקר:
כיצד אפשר לעודד שימוש באינטליגנציות
מגוונותבמסגרת יחידת הוראה מתוקשבת בנושא
מטאפורות בשירי ילדים?
הנושא מאוד מרתק ומעניין יהיה להופכו למחקר פעולה ישים.
מילון "רב מילים" מגדיר את המונח
"אתיקה" כמערכת כללים הקובעת את ההתנהגות הרצויה והנכונה מבחינה מוסרית,
בעיקר של קבוצה מסוימת או של מקצוע מסוים. כך לדוגמה: עקרונות
האתיקה של רופאים, עורכי דין, בנקאים ופסיכולוגים אוסרים עליהם לגלות פרטים
מסוימים הנוגעים ללקוחותיהם.
במסגרת הקורס: "הערכת טכנולוגיות
ידע" בהנחייתה של דר' ליאת אייל נחשפנו לנושא המרתק אודות אתיקה במחקר. מחקרים
בתחום החינוך מתבצעים על פי רוב במסגרות חינוכיות מוגדרות, המונחות על ידי ערכים ותפיסות
עולם מוצהרות וסמויות. במחקרים אלו משתתפות אוכלוסיות שונות (מחנכים, תלמידים, משפחות)
בקהילות ספציפיות. סוגיות אתיות רבות עשויות לעמוד על הפרק במסגרת המחקר. כך,
לדוגמה, החוקר הנכנס להקשר זה עשוי להיות בעל תפיסות וערכים שאינם תואמים את אלו של
המסגרת שאותה הוא חוקר. מפגש זה מעלה סוגיות אתיות, בייחוד במקרים של מחקר איכותני,
כגון שמירת האוטונומיה של המשתתף, ייצוג נאמן של קולו ויחסי חוקר-נחקר-משתתף.
המחקר בחן תהליכי הוראה-למידה
ב"כיתות חכמות". הישגים לימודיים ומעורבות תלמידים בשיעורי מתמטיקה,
כישורי שפה, אנגלית וטכנולוגיה בקרב 180 תלמידי כיתות ה'-ו' הושוו בין שלושה תנאי
ניסוי: למידה בשילוב לוח אינטראקטיבי (לו"א), בשילוב מקרן וללא טכנולוגיה.
בנוסף, בוצעה הערכה באמצעות מחוון של
שיעורים בשילוב לו"א שהוכנו ע"י ארבע מורות מבית ספר יסודי במקצועות
שפורטו לעיל. המחוון בדק: בחירת פונקציות טכנולוגיות למימוש הרעיון הפדגוגי,
אינטראקציות לסוגיה, גישה פדגוגית, שימוש בהוראה דיפרנציאלית, הקפדה על כללי עיצוב
דיגיטלי ואופן השימוש במולטימדיה.
הממצאים הראו כי ציוני התלמידים במבדק
ידע אחרי הלמידה בשילוב לו"אהיו גבוהים במובהק בהשוואה ללמידה בשילוב מקרן וללא טכנולוגיה. עם
זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים בהישגים אחרי
למידה בשילוב מקרן ולמידה ללאטכנולוגיה. מממצאי התצפיות עלה שמעורבות התלמידים הייתה גבוהה
ביותר בשיעורים בשילוב לו"א, בינונית בשיעורים בשילוב מקרן והנמוכה ביותרבשיעורים ללא טכנולוגיה.
להלן אציג סוגיות אתיות אפשריות העולות מהמחקר. אציין כי בעיות
אתיות אלו עולות מקריאת המחקר בלבד. אני מניחה שאילו ניתנה לנו האפשרות לשאול את
החוקרות או המורות שהשתתפו במחקר היינו מוצאות פתרונות או צידוק לבעיות שמצאנו:
•המבחנים,
מערכי השיעור ואופן עריכת התצפית לא מוצגים לקוראים וקשה לבחון אם כלי המדידה
מתאימים להשוואה בין למידה בתנאים הטכנולוגיים השונים שנבדקו.
•המחקר
לא לוקח בחשבון השפעה של משתנים חיצוניים- זמן
ביצוע התצפית, הרכב הכיתה, משתנים הקשורים במורה ובנושא הנלמד.
•השימוש
שנעשה במקרן היה מאוד מוגבל (העברת שקפים, ללא מעורבות
פעילה של התלמידים) ולא "נוצלו" כראוי יכולותיו, דומה כאילו הבחירה שלא
לבנות פעילויות המפעילות את התלמידים הייתה מגמתית והגדילה את הסיכוי לקבל תוצאות
בכיוון המשוער.
•המחקר
לא מתייחס להבדלים בין תלמידים- המחקר משווה כיתות לימוד ולא
מתייחס לתלמיד האינדיבידואלי
•עולה
התהייה לגבי מעורבות סובייקטיבית של החוקרות בנושא הנחקר (?)
•מספר
התצפיות הקטן מטיל בספק את מידת המהימנות של תוצאותיו.
•לא
ברור ממי התקבל האישור לצפות בתלמידים.
•האם
התלמידים היו מודעים למטרת התצפית?
•מאחר
והמורות ידעו את מטרות התצפית והמחקר האם זה לא גרם להתנהגות "מלאכותית"
של המורות (השקעה רבה יותר בשיעור שהוכן בל"א ופחות בשיעור באמצעות מקרן)?
ניתן, כמובן, "לנטרל" חלק
מהבעיות האתיות שעלו מהמחקר, כך למשל, על מנת שהתצפית במחקר תהווה כלי מחקר
מהימן ניתן:
•לדגום
את ההתנהגויות מתוך מספר רב יותר של תצפיות.
•לבקש
מאנשים נוספים להיות נוכחים בתצפית ולהצליב את המידע שעלה ממנה.
•להוסיף
ראיונות/שיחות עם התלמידים אודות מידת העניין ומעורבותם בשיעורים- שיטה איכותנית.
אין ספק שהדיון בנושא הסוגיות האתיות
במחקר הינו חשוב במיוחד מאחר ואנו עומדות לקראת עריכת מחקר דומה במסגרת עבודת
הסיכום לתואר השני. מודעות לבעיות אלו ולאופן בו ניתן למנוע אותן תסייע לנו לערוך
מחקר מהימן ככל שניתן.
במסגרת תפקידי כמדריכת כישורי שפה נכחתי
היום ביום השתלמות והייתה לי עדנה.
את היום פתח המשורר משה אוחיון, משה הוא משורר
מוכשר, מפעיל סדנאות כתיבה ושותף פעיל בקידום השירה בישראל.
כבר זמן רב רווחת הטענה כי מקומה של השירה
עומעם עם השנים. בעידן כל כך חומרני של שיווק, מיתוג, ניהול מוצרים וקידום מכירות,
קריאת שירה נתפסת בעיני רבים כמשימה משמימה ונטולת מעוף, עוד פעולה בלתי פרקטית
בעליל.
הסדנה עסקה בנושא השירה והמשוררים. משה
הציג בפנינו היגדים שונים שנאמרו ע"י "חסידי שירה", חוקרים
ומשוררים. אחד ההיגדים שאותי עניין במיוחד כלל את דבריו של טוביה ריבנר:
"אף שהשירה לא הייתה נחלת הרבים היא
הייתה לב ליבה של הספרות. היום היא איננה עוד. היא תמציתית מדי בשביל האדם המפוזר
של ימינו. כנראה שהיא דורשת ריכוז נפשי ורוחני רב מידי. לשונה אובדת בפטפטת הכללית
שמעולם לא הייתה גדולה כמו בימי תקשורת ההמונים"
אינני יכולה שלא להסכים למושג "פטפטת
כללית", בעידן הטוקבקים, המסרונים וכן... גם הבלוגים, דומה כי גיבובי המילים
מאיימים להטביע אותנו, התחושה היא שכולם רוצים ש"ישמעו" אותם וככל
שיכתבו עוד ועוד יזכו לאחיזה חזקה יותר בעולם האינטרנטי החמקמק.
לא נותר לי אלא להתגעגע למעט שקט, לא לשקט
של מילים דבורות אלא לשקט מקילומטרים רבים של מילים כתובות.
כמה
נחמד היה אם יכולנו לזקק את רעיונותינו וחוויותינו ולהביעם ללא הרבה מילים. כמה
נחמד היה אם היו יכולים להבין את דברינו המתומצתים.
חוקר-הספרות דונלד סטאופר טען כי "שירה
אינה פחות מדויקת ממתמטיקה או פיזיקה. שירה היא הדרך הכי מדויקת לתיאור עולמם
וחוויותיהם של בני האדם. שירה היא המדע המדויק של הרגש".
בתום הסדנה לאחר שדנו ונברנו בהגיגים של
השירה והמשוררים נתבקשנו לכתוב משהו משלנו. משלנו- ללא עזרה של מנוע חיפוש, טלפון
חכם או כהנה, אלא עזרה מטכנולוגיה פשוטה- עפרון ודף.
על השירה והמשוררים/ אילנית שוורץ
משוררים שכותבים על עצמם כמשוררים נראים
לי תמיד כ"עפים על עצמם":
"עיסוק למתי מעט",
"לא נחלת הרבים",
"מחוננים",
"אמנים גדולים",
עכשיו זה ברור-
"כשהאדמה מתרחקת כל הזמן והשמים אינם
קרבים לעולם" איך לא תעוף?
כשעומעמו צלילי הגיטרה האחרונים של משה
שבנו חיש אל המרחב הוירטואלי לקרוא עוד המון מילים חדשות-ישנות.
שנת הלימודים החדשה כבר כאן. תלמידים רבים נערכים בימים אלו לקראת החזרה
לספסל הלימודים. ילקוטים מבהיקים, מחברות, קלמרים וספרים עטופים בהרבה התרגשות
וצפייה.
לנעם, בן השכנים רכשו גם מחשב נייד.
נעם עולה לכיתה ד' ובשנה שעברה הוא
אובחן כלוקה בדיסגרפיה.
המונח דיסגרפיה מתייחס למספר סוגים של הפרעות בכתיבה. פעולת הכתיבה עצמה
מצריכה פעילות קוגניטיבית מורכבת. רוב המומחים מגדירים דיסגרפיה כקושי בהעברה
מהתחום החזותי אל התחום התנועתי. הילד הדיסגרפי מתקשה לבצע כתיבה מאחר והסמל
החזותי אינו מרמז לו על התנועות הדרושות לרישומו. לילד זה קשיים בזיכרון וקושי
בשליטה אוטומטית של השרירים הנדרשת לשם כתיבה.
הדיסגרפיה מאופיינת בכתב יד לקוי, בכתיבת אותיות שאינן מעוצבות כראוי, או
אותיות בלתי קריאות החורגות מן השורה, כמו-כן ישנן תופעות של כיוון אותיות הפוך,
בעלות קוים רועדים או מקוטעים, שיבוש בהעתקה, כתיבה לא מאורגנת, רווחים לא קבועים
בין האותיות, מלים או שורות. וכן מחיקות רבות וחזרה על קו אחד מספר פעמים. כמו-כן
יתכן והכותב יפעיל לחץ חזק מדי או חלש מדי על כלי הכתיבה.
מניסיוני כמורה מצאתי כי בעניין איתור הדיסגרפיה, כמו באיתור לקויות
האחרות, לנו כמורים יש מקום חשוב ומשמעותי. ילד שאינו מעתיק מהלוח או שכתיבתו לא
מאורגנת יכול בטעות להיקרא על ידי המבוגרים הבאים במגע איתו (הוריו, מוריו)
"עצל" או "מפוזר" ולגרור אותם לכעוס עליו ולאלץ אותו לעשות
פעולות שהן מעבר ליכולתו. ליחס כזה יש מחיר נפשי וחברתי גבוה. ילד זה עלול, בין
היתר, לפתח חרדות ודימוי עצמי נמוך.
כך קרה גם לנעם, שלוש השנים הראשונות בבית הספר גרמו לו לתסכול רב ונטרלו
לגמרי את אהבת וחדוות הלמידה. ואני תוהה מדוע זה צריך להיות כך?
מורה מן המניין צריך להיות בקי
במאפייני הלקויות השונות, וביניהן הדיסגרפיה ומחויב, להפנות את תשומת לב ההורים
לאפשרות כי קיימת בעיה ולהמליץ להם לגשת לאבחון מתאים.
הרבה מורים מניחים את הטיפול לגופים המקצועיים ונמנעים מטיפול במסגרת כיתת
הלימוד. יש מקום, לדעתי, להכיר את הדרכים השונות לסיועולבצען גם במסגרת הכיתה. ניתן לאפשר לילד
להתאמן בפעילויות מסוימותלחיזוק
המוטוריקה העדינה, למשל, באמצעות נעיצת נעצים, חיבור מהדקים לשרשרת, חריזת חרוזים
וכדומה, זאת, כמובן,ע"פ המלצות שאפשר לבקש מהגורמים המטפלים.
כמו כן על המורה למצוא דרכים שונות להתאים את החומר הנלמד ליכולותיו של התלמיד
הדיסגראפי, לצמצם עבורו את חומר ההעתקה והכתיבה, לבחון אותו בעל-פה, לאפשר לו
להגיש עבודות מוקלטות, לוותר על הערות על שגיאות כתיב.
ובעיקר- אימון אינטנסיבי בכתיבה
יכול להפוך לדבר מעיק עבור הילד ולכן טוב יותר להפנותו להשתמש באמצעים שונים כמו
מחשב. העבודה מול המחשב תורמת לצמצום האנרגיה המושקעת בעיצוב האותיות, הכתב הופך
קריא, הכתיבה והכנת שיעורי הבית נעשית פחות מתסכלת.
השימוש במעבד
תמלילים עשוי להוות טכנולוגית סיוע יעיל לשם שיפור תפקודם האקדמי של תלמידים עם
לקויות בכתיבה, הכתיבה באמצעות מחשב מסייעת לשיפור התוצרים האקדמיים, לעיצוב
הכתיבה ואף מעודדת את התלמידים לכתוב סיכומי שיעור. מעבד התמלילים מאפשר לתלמידים
גם לארגן את החומרים שלהם באופן יעיל יותר.
ניתן גם לכוונן את מעבד התמלילים כך שיתאים דווקא לסוג
דיסגרפיה מסוים,כמו להפוך את השימוש בפונקציית תיקון השגיאות אוטומטי לנוח יותר,
או להוסיף לו תוספים קנויים, כמו משוב קולי.
אני שמחה בשביל נעם ובטוחה שבעזרת המחשב הנייד חוויות למידה
חיוביות תהיינה מנת חלקו, אך יחד עם זאת לא מן הנמנע לחשוב על כל אותם ילדים דיסגרפיים
שלהוריהם אין את המודעות או היכולת הכלכלית לרכוש מחשב נייד לילדיהם. משרד החינוך
הוסיף ליעדיו את יעד ההכלה העוסק ב"שילוב הלומדים
וקידומם בחינוך הרגיל תוך הרחבת יכולת הכלתם ומתן מענים מגוונים" ומתייחס
לכלל הלומדים המתקשים ובעלי הלקויות בחינוך הרגיל בכל המגזרים.
אך האם אוכל לקבל
מחשבים ניידים עבור תלמידיי הדיסגרפיים? אני בספק.
מקורות מידע:
מקום אחר להורים ולמשפחות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים:
לאחר שנים רבות של שרות נאמן שבק
מעבד המזון שלנו. בחיפוש המלצה ברשת למעבד חדש נתקלתי במונח:
"מחכוורת".
"מחכוורת" , כך מסתבר, הוא כבר מזמן שם קוד ופתיח פופולארי לסטאטוס ברשת
החברתית שמבקש להתייעץ עם החברים. הוא משרת משתמשים המעוניינים להשתמש בחכמת ההמונים
כדי לקבל המלצות ותשובות בשלל נושאים - מהמלצה על מלון טוב בפריז ועד חוות דעת על תספורת
או על תכשיר לניקוי כורסת עור.
התופעה מרתקת מאוד ומקור שמה
מתחום הביולוגיה הרואה בלהקת דבורים מעין אורגניזם אחד שמקבל החלטות בצורה
קולקטיבית ומתקיים בצורה קולקטיבית. מחכוורת, למעשה, משתמש באינטליגנציה קולקטיבית משותפת
באמצעות האינטרנט.
כמות הרצון הטוב שאנשים מפגינים
בטוויטר, בפייסבוק או בפורומים בתחומים שונים על מנת להשיב לשאלה כזו או אחרת, היא
לא פחות ממדהימה, ואנשים משתמשים בו כדי למצוא דירות, שותפים, מתנדבים, עובדים ומה
לא. כל אחד מהגולשים יכול להיות ספק מידע, לענות על שאלות שאנשים שואלים שנמצאות
בתחום המומחיות שלו.
אך יחד עם היעילות של מחכוורת
במציאת פתרון או תשובה לשאלה מטרידה, רבות מהתשובות לא שימושיות, מבלבלות או
ציניות ומפריעות מאוד בקבלת החלטות.
אפליקציה ישראלית בשם Askem מנסה לעשות
סדר בכוורת. ממשק האפליקציה מאפשר להתייעץ עם החברים ברשת בכל נושא, כל עוד הוא
מעוגן בתמונה. היא לא מאפשרת לשאול שאלות פתוחות, ובנויה במודל אמריקאי של עד חמש
תשובות אפשריות המוצגות על גבי תמונה. היא מציגה את התשובות לפי חלוקת העונים -
לגברים ונשים, חברים והציבור הרחב.
אני תוהה אם אפשר
ל"גייס" את הרעיון העומד מאחורי "מחכוורת" גם לבית הספר, לא
למציאת תשובות ברמה של ידע כמו: "מחכוורת, מי היה קולומבוס?" אלא לשאלות
היכולות לתת מענה לאופן בו תלמידים לומדים למידה משמעותית, כמו למשל:
"מחכוורת: הדרך שמסייעת לי
לזכור מידע באופן הטוב ביותר היא:
-ללמוד בעל פה.
- באמצעות משחק.
-באמצעות ארגון המידע
בתרשים".
שאלות "מחכוורת" מעין
אלו יוכלו לסייע לנו כמורים ל"חנך את הנער על פי דרכו", שווה בדיקה, לא?
ומה בעניין מעבד המזון אתם שואלים?
לאחר שיטוט ברשת ועיון במוחות כוורת
בנושא הצלחנו להגיע להחלטה. ימים יגידו אם ה"אינטליגנציה הקולקטיבית"
בנושא מעבדי מזון הייתה נכונה...
אתחיל מהסוף- אני בעד הבאת מכשירים דיגיטליים אישיים לכיתה ושימוש בהם בלמידה.
כמי שהתנסתה בכך כמורה אינני מתכחשת לקשיים ולדילמות שהליך זה יוצר אך רבים היתרונות על החסרונות.
גם בבית ספרי קיים סעיף בתקנון הבית ספרי האוסר על הוצאת טלפונים בזמן השיעורים ואף בזמן ההפסקה, התקנון קובע ענישה מחמירה עד להחרמת המכשיר. ה"מלחמה" של בתי הספר במכשירים הדיגיטליים היא נדבך נוסף בראיית התלמידים את בית הספר כלא רלוונטי לחייהם. מערכת החינוך מרבה לציין את חשיבות הקניית מיומנויות המאה ה-21, אין ספק כי בשנים האחרונות נעשים ניסיונות מוצלחים להפוך את התקשוב לחלק טריוויאלי מהלמידה, אך עדיין הדרך ארוכה. בבתי ספר רבים קיימת מעבדת מחשבים אחת לשירות כלל התלמידים,יוצא שבמקרה הטוב לכל כיתה מוקדשות שעתיים בהן לתלמידים גישה לרשת. במהלך ההוראה השוטפת אני חושבת על אינספור הזדמנויות בהן מחשב לכל תלמיד מחובר לרשת היה יכול לשרת אותי ואת תלמידיי.
בבלוג המעניין שלו ברשת "שלובים" מעלה יורם אורעד מספר רעיונות לשימוש בסמארטפון בהוראה "סמארטפון לדוגמה, הוא מכשיר המאפשר חיפוש מידע באופן מיידי באינטרנט, השתתפות בפורומים וירטואליים שונים כגון בלוגים, רשתות חברתיות ועוד. יתר על כן, במדעים ניתן להשתמש בהם לתיעוד תצפיות וניסויים (למשל תצלומים, הקלטת קולות) ולהצבתם של אלה באתר המיועד ללימוד נושא נתון. ניתן למשל לשלוח תלמידים לצפות בצמחים שונים, לצלמם ולאחר מכן לדון בממצאים ביחד. ניתן לצלם את מופעי הירח בזמנים שונים ולאחר מכן לנתח את מה שהתלמידים ראו, וכך עוד ועוד". השנה שמתי לי למטרה להמשיך ולזמן שיעורים ומטלות באמצעות הסמארטפון, אני מוצאת כי חדוות הלמידה באמצעותו עולה על קשיים אחרים שהוא טומן בחובו.מבטיחה לעדכן...
בפוסט הקודם תיארתי את תהליך מציאת המידע
למשימה שניתנה לנו בקורס: "היבטים בינלאומיים של התקשוב" בהנחייתה של
דר' חגית מישר-טל. מן הראוי, כך אני סבורה, להקדיש פוסט זה לבחינת הממצאים שעלו
ממטלה מעניינת זו.
בעיון בתקצירי תוכניות התקשוב בעולם, כפי
שהוצגו במפה
השיתופיתניתן
לזהות דגמים שונים של מדיניות תקשוב, אך לא רבים. ההבדלים המהותיים הם בין מדינות
מפותחות לבין מדינות מתפתחות ובאים לידי ביטוי בהגדרת יעדי תכנית התקשוב במדינה. כל
המדינות כמעט חרטו על דגלן לקדם יעדים לאומיים באמצעות התקשוב בתחום הכלכלי, החברתי
והחינוכי. השינויים הם בניסוח המטרות תחת כל תחום. בתחום החברתי, ממשלת טנזניה,
למשל, מנסה להביא צמצום העוני ע"י חינוך מבוסס תקשוב שיגרום למינוף האדם
והשגת חיים טובים יותר, באריתריאה השאיפה היא כי מדיניות התקשוב תסייע למלחמה מסיבית בנגיף האיידס ולירידה
בתמותה של ילדים. ואילו בסקוטלנד חלק
מהחזון החברתי הוא לקיים חברה שבה האזרחים נוטלים חלק ומעורבים בפעילות הלאום. כל המדינות המתמקדות ביעדים חברתיים שואפות כי לכל אזרחי המדינה בלי הבדל של גיל, צבע ומין תהייה גישה למידע
ולתקשורת טכנולוגית.
בתכנית התקשוב של מצרים מצאנו את הייחודיות
הרבה ביותר, תכנית זו היא היחידה מבין התכניות שנותחו המתבססת על מצב פוליטי
גרידא. התוכנית מדגישה את מטרות מהפכת ה 25 לינואר: חירות, דמוקרטיה חברתית וצדק,
בתמיכת שוק פתוח ותחרותי ופחות את העניין הפדגוגי- חינוכי.
המסקנות אותן ניתן להסיק מעיון בתכניות השונות
הן כדלקמן:
-משרדי חינוך וממשלות במדינות שונות רואים
בתקשוב יעד לאומי משמעותי ונערכים באופן מערכתי להעמיק את השימוש באינטרנט ובמערכות
למידה מתוקשבות.
-בכל התוכניות הושם דגש על רכישת מיומנויות
שרלוונטיות לתפקוד מיטבי במאה ה-21.
-בכל המדינות יש התייחסות להקמת תשתיות ותחזוקה
שוטפת של תקשוב מתוך הבנה כי רק כך ימומש החזון הלאומי הטכנולוגי.
-אופי המטרות הכלכליות, החברתיות או הפוליטיות
המנוסחות במסמך מדיניות התקשוב מותאמות בחלקן ורלוונטיות למצב הייחודי השורר
במדינות בתחומים הללו. מתרגיל זה עולה כי רב המדינות, אם לא כולן, רואות את התקשוב כיעד משמעותי ומשקיעות בו משאבים וחשיבה רבה. לכן תמוהה בעיני החלטתו של שר החינוך להקפיא את התכנית, תכנית התקשוב של אירלנד, אותה חקרנו, הוסיפה לאחרונה נספח שלם העוסק בכלים ובמיומנויות שיסייעו לשילוב בוגרי מערכת החינוך בשוק העבודה ואילו אצלנו בישראל קורה ההיפך, או כפי שהטיבה פרופ' גילה קורץ להתריע: " בעצירת התכנית חוטא משרד החינוך לתפקידו להכין את ילדינו לקראת הצפוי להם בשוק העבודה העתידי".
"עליכם לחפש מסמכים מקוריים של תוכניות תקשוב לאומיות",
בזו הלשון נפתחה אחת המטלות שניתנו לנו במסגרת
הקורס "היבטים בינלאומיים של התקשוב" בהנחייתה של דר' חגית מישר-טל. כמובן
שאין די במציאת תוכנית רלוונטית אלא לאתר את מטרותיה ולסכם בקצרה את החזון המוצג
בה לפי המסגרת המושגית במאמרו של רוברט קוזמה.
לכאורה משימה פשוטה אך עם
התחלת העיסוק בה מצאנו כי אין זה כך כלל ועיקר ולפנינו משימה מאתגרת מאוד. האתגר הוא בהתמקדות וביכולת להתמודד עם ההצפה של המידע, לסנן אותו ולהפיק
ממנו תועלת בלמידה וביצירת ידע חדש. בפוסט הנוכחי אנסה לתאר את תהליך מציאת המידע
הנדרש כפי שחווינו אותו.
כיצד
מתחילים? התחושה ההתחלתית דומה "למציאת מחט בערימת שחת"
באיזו
מדינה לבחור? והיכן לחפש? כיצד מתגברים על מחסום השפה?
נהדר! מקורות המידע במסמך נאספו ע"י צוות המידענים במכון מופ"ת באמצעות מאגרי מידע בינלאומיים וממצאים של משרדי חינוך בעולם וסוכמו ע"י ד"ר עוזי מלמד. בהחלט מקור מהימן וראוי.
ובכל
זאת, המאמר סורק תכניות ממדינות שונות, באיזו
מדינה לבחור? אנו חייבות להתמקד. הודו עניינה אותנו. מרתק כיצד במדינה כל כך מורכבת, בעלת עוני קיצוני יש מסה כל כך רבה
של מדענים, מהנדסים ומוסדות למוד ברמה גבוהה וכיצד חברות ענק כמו, IBM , מיקרוסופט ועוד רבות אחרות, פתחו בהודו סניפים מקומיים וייצרו
קהילת הייטק גדולה. אך דומה שאיננו היחידות שהבענו עניין במדיניות התקשוב של הודו ובמפה
השיתופית ננעץ "בקרבה" כבר בלון כחול. שוב חוזרים אל המסמך. צ'ילה,
פורטוגל או אולי סקוטלנד?. קוראות בקריאה מרפרפת את המידע הבסיסי ולוחצות על
הקישורים הרלוונטיים לכל מדינה. כל-כך הרבה מידע ומלל, אנחנו מתקשות להתמקד ובשלב
זה מעדיפות פשוט לעשות אתנחתא. אני מוצאת כי כאשר "שיטפון המידע"
מאיים
להטביע אותי התרחקות ממנו לזמן מה מחזירה אותי ממוקדת יותר. שיחת טלפון מקרית עם חברה נתנה לנו כיוון. החברה
סיפרה כי רכשה כרטיסים לחופשה מרתקת באירלנד הקרירה. בחינת המפה השיתופית העלתה
שאף אחד מעמיתינו לקורס לא בחר במדינה זו. אירלנד, אם כן, ראויה לבחינה לא פחות
מפינלנד, אוסטרליה או צרפת.
אך אליה וקוץ בה,
המקבילה לרעיון זה באנגלית היא: a fly in the ointment, שתי האמירות מצביעות על כך שיש פגם או חיסרון בדבר שהיה יכול להיות טוב, רצוי או מועיל מאוד.
המסמך
איננו מעודכן. תכניות התקשוב מתחדשות ומשתנות אחת למספר שנים, עם התקדמותה המסחררת
של הטכנולוגיה ולאור בחינות יעילותן של התכניות.
ובכל
זאת, מצאנו קצה חוט:
אחד
הקישורים מפנה לאתר הרשמי העוסק בנושא התקשוב
בחינוך באירלנד. המשימה אמורה להיות קלה כעת, הרי אם ניכנס לאתר הרשמי של תכנית
התקשוב בישראל נמצא די במהירות את תכנית התקשוב, אך... האתר עמוס במסמכים ובתכניות
ומאוד קשה להבין מהי התכנית הרלוונטית. זה הזמן להיעזר באפשרות החיפוש באתר, ניסיון
החיפוש הראשון מציג 794 תוצאות.
מילות
החיפוש שנבחרו National ICT Plan" לא מספיק ממוקדות מסתבר, ההיגיון הפשוט נכנס לפעולה ולמילות
החיפוש נוספת גם השנה 2013 (איך לא חשבנו על זה קודם?), 49 תוצאות
הפעם, אאוריקה?! לא בדיוק... שוב מספר רב של תכניות, תכנית התקשוב הלאומית מחולקת,
מסתבר, למספר קטגוריות: החינוך הקדם יסודי, החינוך היסודי, החינוך העל-יסודי
ואפילו ניתן מקום לתקשוב באקדמיה. Google translateמסייע בידינו, התרגום אינו
מושלם, כמובן, אך ניתן, איכשהו, להבינו ע"י ניסוח מחדש של המשפטים המתורגמים.
לאחר עבודה לא פשוטה של תרגום חלקי מסמכים (שחלקם נמצאו לא רלוונטיים), הועלו
הקישורים לתכניות למפה השיתופית. נציין כי הקישורים עודכנו על-ידינו כארבע פעמים
לאחר שעם השיטוט באתר מצאנו תכניות עדכניות יותר אליהן לא הגענו בהתחלה.
בשלב
הבא פנינו לביצוע חלקה השני של המשימה, היות ונמצאו מספר מסמכים נצטרכנו למזג את
המידע ולנסח את החזון והמטרות העולים מהתכניות השונות.
נפל
דבר
המשימה
בוצעה.
המשימה
הנוכחית הצריכה מאיתנו להיות אורייני מידע, כלומר, לגשת, להעריך ולהשתמש במידע
ממגוון מקורות. בתהליך חיפוש התכנית נדרשנו לנסח שאלות, לזהות מקורות פוטנציאליים,
להשתמש באסטרטגיות חיפוש יעילות, להעריך את המידע, לארגנו ולמזגו עם מידע אחר.
אזרחות היא
מעמד שמדינה נותנת לאדם.מעמד זה כולל מערכת של זכויות ושל חובות משפטיות,
המבטאות את הקשר המשפטי בין הפרט לבין המדינה. האזרחות היא זכות יסוד: לכל אדם יש זכות להיות אזרח של מדינה
כלשהי.
כיום,
כולנו "אזרחים דיגיטליים" העושים שימוש ברשת, ממש כפי שאנחנו
אזרחים של מדינה מסוימת. על כן, אנו זכאים לזכויות מסוימות מחד ומחויבים לחובות
וכללים מסוימים מאידך גם בעת התנהלות ברשת.
בחיפושיי אחר חומר
בנושא האזרח הדיגיטלי נתקלתי בפוסטר הבא:
הפוסטר מסכם, למעשה, את אותם דברים
ההופכים אותנו לאזרחים ראויים במדינת האינטרנט הבלתי נדלית. חשבתי שיהיה נחמד
ומועיל לתרגם את הכתוב בפוסטר ולתת לדברים החשובים המצוינים בו משנה תוקף בדמות
פתגמים וציטוטים שונים.
אזרחות דיגיטלית
השתמשו
בטכנולוגיה כדי לאסוף מידע, לתקשר או פשוט ליהנותכי "ההנאה היא העיקרון והמטרה של חיים מאושרים." ~ אפיקורוס
הביעובאופן
מכובד את דעתכם שכן,"איזהו מכובד?
המכבד את הבריות." ~ מסכת אבות ,כה
כבדו
נקודות ראות שונות של אחרים באינטרנט, קבלו את דבריהם כדבר משמעותי והסבירו בנועם
מדוע אינכם מסכימים איתם. שהרי "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת
מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים." ~ קהלת, פרק ט, פסוק יז
תנו
קרדיט לאחרים שהשתמשתם בחומרים שלהם וזכרו כי "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
(אבות, ו',ו').
למדו
להעריך אם מקור המידע הוא אמין ו"דעו, כי כאשר ישקול האדם כסף וזהב במאזניים, ויבחין בין קל
לכבד; כך ישקול האדם החכם במאזניים להבדיל השקר והאמת"(מתוך הספר "אורחות צדיקים").
שלטו
במיומנויות טכנולוגיות מגוונות וישמו את הפתגם האנגלי "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד
אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו".
מצאו
"קולות שונים" ונקודות ראות שונות על נושא שאתם חוקרים משום ש"כשם
שאין שני פרצופי בני אדם דומים, כך אין דעותיהם דומות."(במדבר רבה כג)
נפו את
מקורות המידע שאספתם באינטרנט ו"הפרידו את המוץ מן הבר".
נהלו
בלוג, ויקי או כל פלטפורמה אחרת על מנת להציג את דעותיכם או ממצאיכם. וזכרו כי "אין
להתבייש לומר את מה שאין מתביישים לחשוב" (מישל דה מונטיין)
צאו נגד
בריונות ברשת וקיימו את הציווי: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם
רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז)
הפיצו
מידע מועיל שכן, "עיקר מהותו וערכו
של היחיד אינו נתון בו בתור יצור נבדל, אלא בתור חבר לציבור אנושי גדול" (אלברט
איינשטיין).
למדו
לזהות הונאות ברשת, כדבריו של שרלוק הולמס: "ווטסון היקר שלי... היה סמוך ובטוח. אין דבר בלתי טבעי כל כך
כמו מה שנראה רגיל בתכלית, ואין מטעה כמו המובן מאליו". (ארתור קונן דוילמתוך הספר "הרפתקאות שרלוק
הולמס").
נקטו
במשנה זהירות כאשר אתם משוחחים עם אנשים שאינכם מכירים "ונשמרתם
לנפשותיכם".
השתמשו
בהגדרת פרטיות
הגבילו את זמן
הגלישה ואל תשכחו להתעמל, שכן," נפש בריאה בגוף בריא הוא תיאור קצר אך מלא של אושר בעולם זה". (ג'ון לוק)
ספרו
למישהו כאשר אתם פוגשים מישהו באינטרנט או כאשר משהו מפריע לכם, ו"אל תתבייש
לשתף חבריםבלבטים,
דילמות ובקשיים, לפעמים ההצלה מגיעה ממקורות בלתי צפויים" (אמנון חבר על פי
דברי חז"ל).
עד כאן האינטרפטציה שלי לפוסטר, בטוחני כי קיימות נורמות התנהגות נבונות ואחראיות נוספות לשימוש בטכנולוגיה, אשמח אם מי מהקוראים יסייע לי להוסיף לרשימה לעיל ויסייע לכולנו להיות אזרחים דיגיטליים הראויים לתעודת כבוד.